תמונה רבת עצמה , החוזרת בדרשות רבות של בעל התיקונים , מציגה את אידאל הנדודים : דרשות אלו מתמקדות בדימוי של ציפור ומתארות את נדודיה של כנסת ישראל בגלות ׳כציפור נודדת מן קנה׳ . תמונת הציפור הנודדת היא , להבנתי , אחת התמונות היסודיות שדרכן מבטא בעל התיקונים את התמה המרכזית בהגותו – גלות השכינה . כפי שנראה , תמונה זו מופיעה בהרחבה רבה בהקדמת תיקוני הזוהר , בתיקון ו , ברעיא מהימנא לפרשת פינחס ועוד . אזכורים חלקיים שלה מופיעים שוב ושוב לאורך החיבור , ויוצרים רושם שבעל תיקוני הזוהר מבקש כי היא תלווה את החיבור כולו . נראה כי האזכור החוזר ונשנה מכוון להעלות בדמיונו של הקורא את תמונת הציפור הנודדת כרקע חיוני לכל שייאמר על הגלות . בפרק זה אבקש לעיין בדרשות מספר אשר במרכזן ניצבת תמונת השכינה כציפור נודדת . אבקש להצביע על המאפיינים המרכזיים בדרשות ביחס לתפיסת הגלות של בעל תיקוני הזוהר , כמו גם להקשרים שלהם לתפיסות דתיות אחרות הניכרות בכתיבתו , המציבות את השכינה ואת היחסים עמה במרכז התודעה הדתית . במהלך דבריי אציע ביאור והרחבה לנושאים העולים בדרשות : אתעכב על מצוות שילוח הקן והקשריה בספרות חז״ל והזו...
To the book