אפיונם של תהליכי הבריאה – בין הזוהר לתיקונים

כדי לחדד את מוקד עניינו הייחודי של בעל התיקונים בדרשות ׳בראשית׳ אבקש להעיר הערה רחבה יותר על אופיין אל מול ספרות גוף הזוהר . לשם השוואה נזכיר את פתיחתו המרשימה של הזוהר ל׳בראשית׳ : בריש הורמנותא דמלכא גליף גלופי בטהירו עלאה בוצינא דקרדינותא , נפיק ( נ״א : ונפיק ) גו סתים דסתימו מרישא ( נ״א : מרזא ) דאין סוף . קוטרא בגולמא נעיץ בעזקא , לא חוור ולא אוכם ולא סומק ולא ירוק ולא גוון כלל . כד מדיד משיחא עביד גוונין לאנהרא , לגו בגו בוצינא נפיק חד נביעו דמניה אצטבעו גוונין לתתא סתים גו סתימין דרזא דאין סוף . בקע ולא בקע אוירא דיליה . לא אתיידע כלל עד דמגו דחיקו דבקיעותיה נהיר נקודה חדא סתימא עלאה . בתר ההיא נקודה לא אתיידע כלל , ובגין כך אקרי ראשית , מאמר קדמאה דכלא . 65 תרגום : בראש צו המלך גלף גילופים בטוהר העליון מאור הקדרות , יצא תוך סתום שבסתימות מראש האין סוף . פקעת עשן בגולם נעוצה בטבעת , לא לבן לא שחור ולא אדום ולא ירוק ולא גוון כלל . כאשר מדד בקו המידה עשה גוונים להאיר . בתוך המאור פנימה יצא מבוע אחד שממנו נצבעו גוונים למטה , סתום בתוך הסתומים בסוד אין סוף . בקע ולא בקע את האויר שלו ...  To the book