פרק טו הקטורת המאגית

רבי יוסי , מהתנאים המפורסמים בדור הרביעי , שמקום מושבו הקבוע היה ציפורי , טען כי אף בעיר מעורבת שרוב תושביה יהודים והחשש לקטורת אלילית נמוך אין לברך על ריחות המתפשטים במרחב הציבורי , שכן בנות ישראל מקטרות לכשפים . התלמוד הסתייג אמנם מקביעתו של רבי יוסי לגבי שיעור התופעה וטען שמדובר במיעוט , על כל פנים טענה זו מלמדת על שתי תופעות בחברה היהודית בימי חז״ל : האחת , העיסוק של פלח כזה או אחר של יהודים בכשפים , דבר האסור לפי ההלכה , והשנייה , זיקתן של נשים לכשפים , תופעה שיש לה ביטוי רב בספרות הארץ ישראלית והבבלית . חשוב לציין כי גם רבדים אחרים באוכלוסייה היהודית בתקופת התנאים והאמוראים לא משכו ידיהם ממאגיה , כפי שכבר העיר א״א אורבך ובצדק : ״ישנן עדויות מרובות על התפשטותם של מעשי כישוף , ולא רק בין נשים ופשוטי העם , אלא גם בין חכמים בארץ ישראל , ועוד יותר בבבל״ ( איור . ( 37 1 בבלי , ברכות נג ע״א . דוגמה לעיר בעלת רוב יהודי בתקופת חז״ל היא טבריה , שבתקופה הרומית הייתה פוליס והכילה בעיקר יהודים . על הרכב האוכלוסייה של טבריה בתקופה הרומית , ראה צפריר , ארץ ישראל , עמ׳ . 59 2 על הזיקה של נשים לכ...  To the book