בשמים וריח בספרות הקבלה

״חקל תפוחין קדישין״ הקשר הרעיוני שבין ריחות , בשמים וגן עדן הוא מוטיב שאומץ ופותח באופן בולט אצל חכמי הקבלה . הרושם המתקבל הוא שחכמי הנסתר תרמו במידה רבה גם להטמעת הרעיון של הריח כסמל בהגות היהודית המאוחרת . ספר הזוהר מציין במספר הקשרים את הריח המיוחד ויוצא הדופן השורר ביום השבת בעולם הבא ואת השפעתו על העולם הזה . דוגמה לכך היא הביטוי ״חקל תפוחין קדישין״ , היינו שדה התפוחים הקדושים , שהריח הנודף ממנו אופף את העולם עם כניסת השבת . לפי מקור אחר , הקידוש שעושים בני ישראל בערב שבת גורם לעץ החיים שבגן עדן להדיף ריחות טובים ואלה מוסעים באמצעות הרוח אל עולמנו התחתון : ״כיון שישראל מקדשים למטה מיד מתעורר עץ החיים ומקיש בעליו ורוח נושבת מהעולם הבא וענפי האילן מתנענעים וריחות העולם הבא עולים ומתפשטים״ . קרוב לוודאי ששני המקורות הנזכרים היו הבסיס לשילוב רעיון ה״תפוחים הקדושים״ בקטע ״אתקינו סעודתא״ ובפיוטי האר״י ( ״אזמר בשבחין״ ) הנאמרים בקידוש שבליל שבת . הרחת הדסים בקידוש בסעודות שבת המנהג לברך על בשמים במהלך השבת מופיע במסכת מנחות מג ע״ב . לפי המסופר , רב חייא , מחשובי התנאים בדורו של רבי יהודה...  To the book