עינוגים והנאות של צדיקים מבשמים וריחות טובים בגן עדן

האמונה כי גן עדן מציע עינוגים והנאות עבור הצדיקים רווחה בקרב יהודים בימי הביניים והיא מתועדת בכתבי הרמב״ם במאה ה . 12 בפירושו למשנה סוקר הרמב״ם את ההשקפות שרווחו בקרב זרמים יהודיים באשר לגמול על מעשיו הטובים והרעים של האדם . הוא מציין כי יש שסברו כי גן עדן המובטח להולכים בדרך הישר ולמקיימי מצוות התורה בחייהם כולל הנאות גופניות של מאכל , משתה או הנאות מריחות בשמים משובחים , באופן דומה מאוד לתיאורי גן עדן על פי ההשקפה המוסלמית . וכך הוא כותב : ״והנה כת סוברת כי האושר הוא גן עדן ושהוא מקום שבו אוכלים ושותים בלי יגיעה גופנית ובלי עמל , ויהיו בו בתים מאבנים קרות ומצעות של משי ונהרות זורמים יין ושמני בושם , והרבה מסוג זה . ושהנקמה גיהנם , ושהוא מקום לוהט אש שבו נשרפות הגופות ומתענים בו בני אדם במיני ענויים שיארך ספורם״ . ברם , הרמב״ם התנגד באופן עקרוני לגישה שיש לקיים את המצוות לשם קבלת שכר , אלא יש לקיימן באהבה ושלא על מנת לקבל פרס . האמונה כי גן עדן שלאחר המוות מכיל הנאות ועינוגים המשיכה לרווח בקרב יהודים באימפריה העות׳מאנית גם בעת החדשה . עדות היסטורית לכך משוקעת באיגרת שהופנתה לרבי חיים...  To the book