ריחות רעים כביטוי לפריצות מינית וריחות טובים כמשקפים מוסריות מינית

במציאות הרווחת מתירנות ופריצות מינית כרוכות , בין היתר , בשימוש בבשמים ריחניים מעוררי תשוקה . על פי אמות המידה המוסריות של חכמים הדברים מוצגים באופן הפוך לחלוטין – פריצות מינית מסומלת כריח רע ודוחה ואילו טוהר מיני מסומל באמצעות ריח טוב . מדרש אגדה משבח את חוסנם המיני הטהור של בחורי ישראל המקפידים בדיני צניעות והוא מדמה אותם לדודאים המפיצים ריח נעים : ״מאי דכתיב הדודאים נתנו ריח – אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא . ועל פתחינו כל מגדים – אלו בנות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהן״ ( עירובין כא ע״ב ) . יש להניח שמוטיב הצניעות והמוסר המיני נקשר דווקא לריח דודאים ( דודא רפואי , Mandragora autumnalis ) בשל הזיקה שלו לעולם המין והפריון , שכן בשל ריחו הנעים הוא נוצל כמעורר מיני ( אפרודיזיאק ) . אין ספק שהגישה המציגה פריצות מינית כ״ריח רע ודוחה״ אינה ריאלית , אלא היא פועל יוצא של השקפה תרבותית . ואכן , מקורות רבים אחרים בספרות חז״ל מציגים את התחום המיני המתירני כמשולב עם ריחות טובים , חלקם בעלי השפעה מגרה חזקה ביותר . היחס לפריצות מינית כריח דוחה הנודף מגופם של העוסקים בכך מופיע בכמה סיפורים של חז״ל...  To the book