״בשמים שלפני עבודה זרה״: בשמים וקטורת אלילית

עצי בושם וקטורת נטלו חלק במסגרות פולחניות שונות . חלקים של הצמחים , כגון ענפים , פרחים ושרף , שימשו לעיטור של פסלים או בתי עבודה זרה או לשם הקטרה במהלך ריטואלים דתיים . באופן כללי אוסרת ההלכה לעשות שימוש טקסי בצמחים ״של אשרה״ , היינו צמחים שעובדים אותם . חז״ל מזכירים כמה צמחים ריחניים ששימשו בפולחנים אליליים ושנאסרו בשימוש לביצוע מצוות וריטואלים יהודיים . המשנה אוסרת ליטול הדס או אתרוג של אשרה למצוות ארבעת המינים . בתוספתא נקבע כי ״אזוב של אשרה ושל עבודה זרה ושל עיר הנדחת״ פסול לטקסי היטהרות במקדש , כמו למשל להיטהרות מטומאת מת באמצעות אפר פרה אדומה , אזוב וחומרים סמליים נוספים . האיסור ליהנות מעטרות ומזרי פרחים שהוקדשו לעבודה זרה נזכר בהקשרים שונים בספרות המשנה והתלמוד . בחברה הנכרית פגאנית השתמשו בענפי הדס לעיטור בתי עבודה זרה . בשל פרחיו היפים והריחניים שימש גם הוורד כצמח קטיף מועדף לקישוט חנויות , חצרות ובתי עבודה זרה במיוחד בחגים ובאירועים חגיגיים . המשנה מספרת על חנויות מעוטרות בזרים בבית שאן שאסור לקנות ממרכולתן . לפי הבנתו של רש״י החנויות עוטרו בפרחים כסימן לתושבי העיר ״שאותן חנ...  To the book