פרק ד בשמים וריחות שאין לברך עליהם

חכמי המשנה מנו כמה קבוצות של בשמים שאין לברך עליהם . פרק זה יתחקה אחר הריאליה הקדומה העומדת בבסיסה של ההלכה . בין החומרים הארומאטיים שנאסר לברך עליהם נכללים בשמים המשמשים להעברת ריחות רעים או במסגרת פולחנית אלילית : ״אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים [ ... ] ולא על הבשמים של מתים [ ... ] ולא על הבשמים שלפני עבודה זרה״ ( ברכות פ״ח מ״ו ) . בתוספתא ובתלמודים הובאו הסתייגויות מבשמים נוספים . נאסר לברך על בשמים בעלי זיקה לפעולות של ניקיון אישי או הקשורים למקומות מסריחים : בשמים של מרחץ ( תוספתא ברכות [ ליברמן ] פ״ה הל״ב ) , בשמים של בית הכסא , שמני סיכה , מוגמר המיועד לתת ריח טוב בבגדים ( ברכות נג ע״א ) . הרמב״ם הוסיף איסור להריח בשמים של נשים . בשורות הבאות אדון ברקע הריאלי לקבוצות הבשמים האסורים בברכה . על בשמים של מתים ומוגמר המיועד לתת ריח טוב בבגדים אדון בהמשך . ההבחנה של ההלכה בין בשמים שיש לברך עליהם לבין אלה שאין לברך עליהם משקפת את היחס האמביוולנטי לבשמים ( ראה במבוא ) . כלומר , מאחורי ההלכה והפרקטיקה עומדת השקפה רעיונית העורכת הבחנה בין בושם לבושם לפי תפקידו והגבו...  To the book