ריחות ובשמים: מטבע לתרבות

לאכול ובאילו זמנים , מכאן שההבחנות הללו הן תרבותיות ולא פיזיות . תובנה זו חלה גם על עולם הבשמים . האינסטינקט החייתי מסווג את הריחות על פי מועיל או מזיק . אצל בני אדם קונבנציות חברתיות קובעות מהו בושם נשי ומהו בושם גברי ( גבולות מגדריים ); מה נחשב לריח טוב ומה נחשב לריח רע ; באילו נסיבות או זמנים אסור להריח בשמים , מותר להריחם או יש חיוב לעשות זאת . במעבר מטבע לתרבות , כאשר האדם יצר לעצמו סביבה מוגנת , נוחה ונשלטת , איבד במידה מסוימת חוש הריח את ייעודו כאלמנט חייתי ומנגד התחזק מעמדו בעולם ההגותי פילוסופי . מאחד החושים הפך הריח בחברה האנושית לסמל הקשור לרעיונות ולרגשות מעבר לפירושם הפשוט . ״ריח רע״ למשל אינו רק ריח של סכנה או ריקבון , כפי שאנו מכירים בטבע הפראי , אלא הוא מייצג גם מרחבי תודעה , מציאות אמתית או מדומיינת , אמונות והשקפות עולם . במילים אחרות , הדיכוטומיה שבין ריח טוב וריח רע היא ״ניגוד בינארי״ לא רק במובן הטבעי חומרי אלא גם במערכת הרעיונית שהם מסמלים . הפילוסוף והפסיכולוג החברתי אריך פרום ( Erich Fromm , 1900 – 1980 ) טען כי סמל אוניברסאלי הוא ייצוג של מושג המושרש בחוויה של...  To the book