6. כאשר הפעלתו של הכלל בלתי־צודקת

. 329 § הפעלתו של כלל מעשה בית דין , על כל אחד משני ענפיו , בהתדיינות כלשהי פוגעת , ללא ספק , באותו בעל דין שכלפיו מופעל הכלל . די בעובדה שאין הוא יכול להעלות טענה כלשהי או להביא ראיה כלשהי שנאמר , כי הפעלתו של הכלל מקפחת את בעל הדין באותה התדיינות , שכן , היא שוללת או מגבילה את "יומו . בבית המשפט" אולם , במערכת השיקולים הכללית מועדף השיקול של סופיות הדיון על פני השיקול של מיצוי זכות ההתדיינות או זכות השמיעה עד תום . אם כבר היתה לבעל הדין ההזדמנות המלאה להשמיע את דברו בקשר לאותה עילה או ביחס לאותה פלוגתא במסגרת התדיינות קודמת , גובר השיקול של מניעת ריבוי ההתדיינויות , על מנת לחסוך בזמנה ובמשאביה של המערכת השיפוטית , מצד אחד , וכדי למנוע את הטרדתו של בעל הדין שכנגד , מצד אחר , ואפילו יוצא בעל הדין מקופח עקב כך . העובדה שלא ניצל הזדמנות זו במלואה אינה מהווה , כשלעצמה , סיבה ליתן לו הזדמנות נוספת בהתדיינות אחרת . זו תמצית הרעיון העומד מאחורי כלל מעשה בית דין . לפיכך , השאלה המרכזית המונחת בבסיסו של כלל ההשתק נוגעת בתפישה העקרונית של שיטת המשפט ביחס למשמעות שתינתן למושג "יומו , בבית המשפט...  To the book