א. מבוא

. 166 § לצורך תורת מעשה בית דין יש להבחין בין שני סוגים שונים של פסקי דין : הסוג האחד הוא פסק דין המכריע בעניינם , בזכויותיהם ובחובותיהם של הצדדים המתדיינים בלבד . פסק הדין מן הסוג האחר משפיע אף הוא על הצדדים הישירים להתדיינות , אך תכליתו הראשונית היא ליתן הכרעה סופית במעמדו של אדם או נכס . פסק הדין מן הסוג הראשון , המכונה פסק דין אישי או פסק דין גברא , ( jud gment in personam ) מחייב רק את הצדדים להתדיינות או מי שיש לו "קרבה משפטית" ( privity ) עם צד להתדיינות . צד שלישי , זר להתדיינות שבמסגרתה ניתן פסק הדין , אינו קשור להכרעה השיפוטית שניתנה בין אותם צדדים . ( inter partes ) לעומתו , פסק דין מן הסוג השני , המכונה פסק דין חפצי או פסק דין חפצא , ( gmentjud in rem ) אינו מוגבל לעניין חלותו כמעשה בית דין רק בין הצדדים להתדיינות שבמסגרתה ניתן והכרעתו מחייבת כלפי כל העולם ; לאמור , גם מי שלא היה צד להתדיינות ואף אינו ביחסי "קרבה משפטית" עם צד להתדיינות יהיה קשור בהכרעה שניתנה ביחס למעמדו של נושא ההתדיינות , קרי : מעמדו של אדם או נכס " . מאחר שלכל אחד משני הסוגים של פסקי הדין הללו מאפיינים ...  To the book