. 120 § לצד המקרה שבו לא מוקנית כלל זכות ערעור לבעל הדין יש להעמיד מקרים שבהם מותנה הערעור ברשות מאת בית משפט של ערעור . כך , למשל , לגבי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות , וכך , לדוגמה , לגבי ערעור על החלטת ביניים שנתן בית משפט שלום או מחוזי במהלך המשפט . במקרה הראשון , כאשר ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות מותנה ברשות מאת בית משפט של ערעור , יהיה מקום , לדעתנו , להבחין בין מצב דברים שלפיו לא הוגשה כלל בקשה לרשות ערעור לבין מצב דברים שלפיו הוגשה בקשה כזו אך נדחתה . כאשר כלל לא נקט בעל הדץ , שנפגע מפסק הדין , בהליכים הדרושים להשגת רשות ערעור , אין הוא יכול לאחוז בטענה שנמנעה ממנו ההזדמנות לערער על פסק הדין כדי לחמוק ממעשה בית דין שהקים פסק הדין . אין מעמדו שונה , לדעתנו , ממעמדו של בעל דין שהחמיץ את ההזדמנות לערער על פסק הדין . קשה יותר הוא המקרה שבו פעל בעל הדין להשגת הרשות הדרושה , אך בקשתו נדחתה . מן הצד האחד ניתן לטעון , כי יש להשוותו לבעל דין שנמנעה ממנו מלכתחילה ההזדמנות לתקוף את פסק הדין בבית משפט גבוה יותר . מן הצד האחר ניתן להשיב , כי בדחיית הבקשה לערעו...
To the book