בקהילות ישראל נהגו מזה מאות בשנים לומר תפילות ו " מי שברך " בעניינים שונים שלא נכללו בתפילות הקבע שניסחו חז " ל . תפילות אלה הוקדשו לנושאים שונים : ברכות לעושים מעשים טובים , כגון תורמים , עוסקים בצורכי ציבור , מתענים בימי בה " ב , נמנעים מלדבר בעת התפילה ; ברכות לרגל שמחה משפחתית כגון לידה , בר מצווה ; תפילות על הנתונים בצרה , כגון חולים ואסירים ; תפילות לשלום המלכות , ועוד . תפילות אלה נאמרו בציבור והיו להן כמה מטרות מעבר לבקשה לברכת ה ' : גיבוש חברתי של הקהילה , אמצעי חינוכי להרגיל את הקהל למצוות ופעולות חיוביות , ועוד . תפילות אלה חדרו לעולם התפילה משום שמחבריהן היו רבנים . מבחינה הלכתית מעמדן היה נמוך מתפילות הקבע , אך הן זכו לעתים לתשומת לב רבה מצד המתפללים מכיוון שהוקדשו בדרך כלל לחברי הקהילה המקומית ולא לכלל ישראל . אמירתן הייתה בדרך כלל סמוך לקריאת התורה , מתוך רצון לנצל הן את נוכחות ספר התורה , כדי להעניק להן מעמד מכובד , הן את האפשרות לאומרן במקום מרכזי בתפילה ללא חשש להפסקת התפילה . המסגרת הצבאית והמלחמות בין העמים שימשו אף הן נושא למגוון תפילות : תפילות לשלום בין העמים ומנ...
To the book