מ״היעדר אינטרס מוסרי״ ל״היעדר אינטרס תרבותי״ – הוכחה אנליטית

בסוף פרק , 3 בדיון על משנתה של פורסי , טענתי שמרכיבים תרבותיים הם מרכיבים אתיים אסתטיים . להלן אבסס את הטענה הזו באופן אנליטי . בסעיפים הקודמים הוכח שהיעדר אינטרס מוסרי מצביע על קיומו של יופי מוסרי – כתוצאה מפעולת ההתכוונות ועמדת הצופה כלפי אובייקט , כלפי אדם , כלפי מבנים מורכבים , כלפי פרסומות , מותגים , אובייקטים מעוצבים של צריכה – כלפי מצבים אתיים . אנו לומדים מהמהלך של האטצ׳יסון שיופי מוסרי הוא תוצאה של פעולה שמאופיינת בהיעדר אינטרס מוסרי . אני אטען שבהיבט של עמדת הצרכן הבוחן מוצר צריכה מעוצב , כפי שאופיין עד כה , הצרכן עושה פעולה שניתן לכנותה היעדר אינטרס תרבותי , עקב היותה של עמדה זו פתוחה למופעים אתיים שהם מופעים בתרבות , כמו שכבר צוין בסעיף הקודם לגבי מותגים . הטיעון לגבי היעדר אינטרס מוסרי מוצג כך : היעדר האינטרס המוסרי מאפשר לצופה ללכוד את הצורה המוסרית באמצעות קונטמפלציה על הפעולה המוסרית וקישור רעיונות , המונחים בידי תחושה של יופי וידיעה , והמבוססים על הקשרים תלויי תרבות . כך מזוהה הטוב כיפה . היעדר האינטרס התרבותי פועל באופן דומה . הצופה מביט באובייקטים מעוצבים של צריכה , ...  To the book