פתח דבר

״ובצדק יאמרו הערבים שלושה עזים הם , העזים בישמעאלים הם בירושלים , העזים בנוצרים הם בארם צובה , העזים ביהודים הם בדמשק״ . הלבנון , שנה שנייה , 23 ( י״ג בכסלו תרכ״ו ) , עמ׳ 361 א . בין דמשק לחלב הפסיפס האנושי המרכיב את החברה הישראלית יסודו בקהילות יהודיות ברחבי העולם . יהודים ממזרח וממערב נטשו בית ורכוש – ברי המזל לקחו את רכושם עמם – ובאו לבנות את חייהם במדינת ישראל . המפגש בין בני הגלויות השונות יצר תגובות מגוונות , ובהן שאלת ההגדרה העצמית של כל עולה מהגר על פי מקום מוצאו . אם נשאל ישראלי יהודי אקראי למוצאו , הוא יענה מיד : אני בולגרי , מרוקאי , מצרי , פולני , רומני , פרסי וכדומה . דהיינו , בדרך כלל , הוא יזהה את עצמו על פי ארץ המוצא . מעטים מאוד הם המקרים שבהם יזהה היהודי את עצמו עם עיר מולדתו . ואם קורה הדבר , הרי שניתן למצוא טעם והסבר לכך . למשל : יהודי מעדן יזהה את עצמו כעדני ולא כתימני . ההסבר הוא כמובן היותה של עדן מאז שנת 1838 תחת שלטון בריטי , והתפתחותה השונה מהתפתחות יתר ערי תימן . או , למשל , אנשי האי ג׳רבה , המבחינים את עצמם משאר יהודי תוניסיה . אולם מה ההסבר לכך שיהודי חלב ו...  To the book