פרק רביעי אך בלילה, בלילה, אני חולם עוד בספרדית מפת הדמיון של הספרות הישראלית: המחוז הדרום־אמריקני

ובאפריקה . וגם לספרים שהתמקדו במקומות " רוחניים " פחות : אוסטרליה , צפון - אמריקה וניו זילנד . על טיבה של הזיקה בין מעמדו של חצי האי סיני ( ובעיקר חופו המזרחי ) למעמדו של המרחב הדרום - אמריקני במפת הדמיון של הישראלים , מעמיד אותנו אשכול נבו בספרו נוילנד ( . ( 2011 המספר בספר , דורי , יוצא לחפש את אביו שנעלם ברחבי היבשת הלטינית . הוא מתפעם מ " נוף פותח נשימה , " שנגלה לו דרך חלון הרכב שהוא נוסע בו . נוף פתוח , " עד לאינסוף . ובאמצע לא פוצע את המראה אף מחלף . או עיר חדשה , עם רבי - קומות . או טור של רכבי ארבע על ארבע " . גיבורו של נבו שואל את עצמו " מתי בפעם האחרונה טיפסה לו התפעמות - יופי כזו בגרון ? " , והוא עונה : " בסיני , כנראה " , ומוסיף : " אבל גם את סיני הרגו לו . לפני שנתיים . כשהגיעו התמונות הראשונות מהפיגוע והוא הבין שמדובר בחוף ' שלו ' , הוא התחיל לבכות . מוזר . אפילו בהלוויה של אמא שלו לא בכה . אבל כשראה את תמונות החורבן בראס אל - שטן - החושות שקרסו , הצלחות המנותצות - כתפיו החלו לרעוד " . ולאשתו הוא מסביר : " היה לי מקום אחד , רוני , את מבינה ? מקום אחד 59 ראויים לציון מיוח...  To the book