|
|
למרכזיותו של ' היום ' – היינו , של רגע ההווה בארכיטקטורה של קיום המצווה – השלכות בנוגע ליחס בין היהודי לבין המערכת ההלכתית . על אף סברתו שגישתו היא אותנטית להלכה , רוזנצווייג מודע לכך שהיא מרחיקה אותו מהגישה האורתודוקסית : ' אפילו אם הייתי חי בהתאם לפולחן , זה לא היה מוכיח שום " אורתודוקסייה " במובן הפשוט . לא הייתי עושה זאת מתוך איזו גישה אחרת מאשר זו שמתוכה אני יהודי עכשיו ' . בבסיס גישתו אל ההלכה עומדת גישה הרואה בהווה , ב ' עכשיו ' , ב ' היום ' , את מרכז הכובד , שם ההלכה מותמרת למצווה . משמעות הדבר , כי אף אם רוזנצווייג היה מקיים את כל ההלכה על פי ה " שלחן ערוך " , הוא היה עושה זאת מתוך קשב לכל מצווה ומצווה , כפי שהיא משמיעה לו את קולו של המצווה . במילים אחרות , לו היה שומר שבת כהלכתה והיה נשאל אם הוא שומר שבת , הוא היה עונה ' עדיין ' – שכן אין הוא יכול להעיד אלא על עצם קיומו את המצווה בהווה . להערכתו של רוזנצווייג , פתיחות שכזו הייתה מרחיקה אותו מהאורתודוקסייה . ניתן להוסיף כי מהבחינה הסוציולוגית ייתכן שהוא צודק . עם זאת , כפי שנראה בחלק השני של ספר זה , גישתו של רוזנצווייג משקפת ...
To the book |
|
|