|
|
כאמור בפרק ב ( סעיף ג . , ( 5 ה ' יכולת ' שעליה רוזנצווייג מדבר אינה יכולת כפשוטה – היינו יכולת טכנית , אלא מדובר באי – יכולת לנהוג אחרת . כלשונו של רוזנצווייג : ' ללא ספק , משיכולה היכולת , היא איננה יכולה אחרת ; היא נעשית לאי – יכולת – לעשות –אחרת , ( Nichtandersk ö nnen ( i כורח ' . במובן זה , כפי שציינתי בפרק ב , היא מעבר לרצון האדם . על כן , כנגד ' אינסטינקט בוחר ובוחן ' , רוזנצווייג מעמיד את ' כל ישותו ( unser ganzes ' ( Sein של האדם , ומוסיף כי ' לבסוף זה פירוש הפנייה ליכולת ' . כאשר אנו ניגשים עם תפיסה זו לתחום המצווה , אזי מה שנראה מלכתחילה כגורם חיצוני , הציווי , מקבל ממד פנימי , במובן של אותנטיות . ואכן רוזנצווייג כותב במכתב 14 הבונים , עמ ' . ( 91 ) 58 15 שם , שם ( . ( 92 16 בשני מקומות ב – Urzelle רוזנצווייג עומד על האופן שבו הציווי שבהתגלות נושא ממד פנימי , זאת בניגוד לממד החיצוני של חובה מוסרית או חוק . ראה תא – קדמון , עמ ' , ( 215 - 213 ) 135 - 133 וגם , ( 218 ) 138 שם רוזנצווייג מציין את חובו לכריסטוף שרמפף על ההבחנה בין Gesetz ו –Gebot הבאה להחליף ( ובכך לתקן ) את הה...
To the book |
|
|