|
|
כפי שראינו בסעיף הקודם , וכן במקומות נוספים ( בייחוד פרק ג סעיף ב . , ( 4 התפילה משמשת לנו כגשר חשוב להבנת הקשר בין קיום ההלכה לבין הגאולה . ראינו כיצד ברקמתה נוצר קשר בל – יינתק בין הקהילה לבין היחיד בכל ייחודיותו . בנוסף ראינו כי ההלכה , ממש בדומה לתפילה , מסדירה את הזיקה בין האדם לבין העולם הנברא . לבסוף מצאנו ששתיהן , התפילה וההלכה , מסוגלות לעשות את שני הדברים הנזכרים לעיל – כלומר , להוביל את המעבר מעולם ההתגלות לעולם הגאולה – כיוון שהן פועלות באמצעות המעשה , ולא באמצעות הדיבור . בזכות זאת הן מעניקות את הדעת המתגלית במעשה בלבד . עקב הקבלה זו ברצוני להצביע על אפיונים אחדים של הרגעים שקדמו לתפילת היחיד שיאפשרו לנו להבין לעומק את חוויית היחיד במעשה קיום המצווה . כשאנו חוזרים לרגעים שקדמו להתגלות , בטרם הגיעה אהבת האל לאדם , מצאנו את האדם כ ' עצמיות ' – יחיד אשר עומד על ייחודיותו המוחלטת תוך קושי רב להשלים עם מגבלותיו בתור יצור סופי . לנוכח יכולתו האינסופית של האל , העצמיות מתעקשת על חירותה המוחלטת באותו התחום שבו ניתן לממש אותה – ברצון . כפי שראינו בפרק ב : ' בנקודה זו בדרכו ( , ( se...
To the book |
|
|