המעבר בהיסטוריה היהודית מתקופת המקרא לתקופת חז " ל , ובייחוד מהמקרא לתלמוד כספרות , טומן בחובו מפנים משמעותיים בדימויים המכוננים של כל תקופה : פרשנות ודרשנות מחליפות את ההתגלות כדרכי התקשרות עם האלוהי ; תלמידי חכמים מחליפים הן את הנביאים והן את הכוהנים ; בית המדרש מחליף את בית המקדש ; התורה שבעל פה מחליפה את התורה שבכתב . ניתן להוסיף גם כי ' ההלכה ' כמערכת משפט מחליפה את אוסף החוקים והמשפטים שבמקרא . משום כך ניסיוננו להבין את גישתו של רוזנצווייג להלכה באמצעות עיון בסוגיה מכמה נקודות מבט הוא חשוב ביותר . עיוננו יראה כי על פי תפיסתו אין המעבר מן המקרא אל התלמוד מאופיין על ידי קרע או מפנה תאולוגי יסודי . אדרבה : התלמוד והתורה שבעל פה לא זו בלבד ששניהם פותחים צוהר להתגלות , בדומה למקרא ; אלא הם עושים זאת באמצעות תכנים ספרותיים מקבילים להפליא לאלו של הכתובים . כאן הוא המקום להקדים מילות אזהרה : היכרותו של רוזנצווייג עם הספרות הרבנית הייתה מוגבלת מאוד , על כן הערותיו הן לעתים שטחיות ולעתים לא מדויקות . למרות זאת , נעקוב אחריהן כדי לחתור להבנה על אודות תפיסת ההלכה כפי שהיא עולה ממשנתו . דאורי...
To the book