בסעיף א . 1 לעיל ראינו כיצד העם היהודי מטרים את הנצח על ידי השתרשותו בעצמו , וכפי שציינו שם , לידתו של היהודי בעלת – משמעות בהקשר זה בגין הברית בין האל לבין השומע בקולו , אברהם וזרעו . משמעות הדבר כי הקיום היהודי מקדים – הן מבחינה כרונולוגית והן מבחינת חשיבותו – את אורח החיים היהודי , כפי שהתורה תתווה אותו – היינו , את ההלכה . משום כך , רוזנצווייג כותב ביומן : ' קיומו ( י ( das Dasein של העם הנו תשתית – האמונה שלי , ולא מתן תורה . לאחד יש מובן רק בזיקה לשני : " אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו "' . כפי שראינו , בעקבות הבחנה זו , רוזנצווייג מבחין בין קיום יהודי , מחד גיסא , לבין אמונה יהודית ואורח חיים יהודי , מאידך גיסא . במכתב לרודולף האלו רוזנצווייג מציע הבחנה מקבילה ומנגיד את ' החיים היהודיים ' עם ההוויה היהודית שאותה הוא משווה לחומה שעומדת בפני עצמה . ' להיות יהודי ' , הוא כותב , ' משמע להיות בגלות . החיים היהודים הנם הצורה שבה אנו יכולים לעשות את היותנו – יהודים נסבל [ ... ] החומה עומדת ללא העשייה שלנו ( . ( ohne unser Zutun אם אנו רוצים לשכון בקרקע בלתי – מעובדת ומוזנחת ...
To the book