|
|
אם התגלותו של האל כ ' אני ' ייסדה את היחס הדיאלוגי בין האל לבין האדם , הרי גם האדם יצטרך להגיב ולהתגלות כ ' אני ' כלפי האל . האל אוהב , והאדם מקבל את אהבת האל . קבלה זו , כמו אהבת האל עצמה , מתרחשת אף היא בהווה , אך באופן אחר . כפי שציינתי בסעיף הקודם קבלה זו עומדת בזיקה אל העבר , שכן היא טומנת בחובה הכרה בהזדקקותו של האדם לאהבה זו . לאמור , היא מהווה מעין וידוי על העבר שלו , על התקופה האפלה שבה הוא לא חווה את אהבת האל , וזאת כתוצאה מהיותו – חוטא ( . ( Sundhaftigkeit יתרה מזו , קבלה זו של אהבת האל עומדת בזיקה אל העתיד , שכן השתרשותה בהווה נובעת מכך ' שהיא מתמשכת , משום שהיא נאמנה ' . אם האל אוהב את האדם כל רגע מחדש , האדם , מנגד , דרך הכרתו במעמדו כחוטא , מפגין נאמנות עקבית לאל אשר נמשכת לאורך זמן . ניתן לראות בעקביות – נאמנות זו את היסוד המאפשר לרגע ההתגלות לקבל – מצדו של האדם – ' משקל ' , משך , כפי שראינו בפרק א ( סעיף ב . . ( 3 משך זה סופו להתעצב בעולם העליון . בהקשר היהודי , משמע שהמצווה ( Gebot ) ' תימתח ' אל תוך העתיד ותתמסד לחוק , ל ' הלכה ' ( , ( Gesetz אשר ' צופה לזמנים , לעתי...
To the book |
|
|