|
|
על בסיס התיאור לעיל ניתן להמשיג את המעבר מהתגלות לגאולה כמעבר מן הרגע אל הנצח – או , בלשון כותרותיהם של אותם הספרים ב " כוכב " , מן ה ' מתחדש בכל עת ' אל ' העתיד הנצחי ' . כפי שראינו , אותו הרגע של התגלות הנו שברירי וחולף . כך גם במפגש בין האדם היוצא מן ההתגלות לבין העולם : שני הצדדים מחפשים ' להסדיר ' את היחסים ביניהם . האדם חפץ ב ' סדר ' לאהבה שלו , והעולם חפץ במשך . רוזנצווייג אינו מפרש מעבר לכך את המובן המדויק של משך זה , אבל להבנתי ניתן לומר כי אותו רגע של מפגש בין האדם לבין העולם שואף למשקל , לכובד . אין כוונתי למשקל או כובד במובן הערכי , אלא לאותו מצב שבו רגע חולף מקבל אופי של זמן ממושך ומעניק לאדם חוויה 91 שם . 92 שם , עמ ' . ( 297 ) 299 93 שם , עמ ' . ( 269 ) 268 94 שם , עמ ' . ( 268 ) 267 95 שם . שהזמן פוסק מלעבור לרגע קט – או , לכל הפחות , שהוא ממעיט מהקצב הרגיל שלו . אם הבנה זו מדויקת , אזי רוזנצווייג מאיר חוויה שכיחה של הזמניות באור פילוסופי , באופן שבו ההחלטה להשתרש ברגע ההווה מקבלת ממד ערכי ומשמעות דתית . הטרמה ולא הקפאה אותה שאיפה למשקל מוכרת לנו מראשית ה " כוכב " : הרי...
To the book |
|
|