סבטלנה נטקוביץ׳ הפרוגרמה הלשונית של ז׳בוטינסקי – בין היסטוריה למיתוס, בין דקדוק לפונטיקה

' הבלשנות היתה תמיד ראש תאוותי בחיים ' – ציין המספר האוטוביוגרפי ברומן של ז׳בוטינסקי חמשתם , שתיאר את ההווי היהודי של אודסה בתחילת המאה העשרים . בניגוד לשלל ההיגדים האוטוביוגרפיים ברומן , שהוכפפו לצורכי הסיפר הספרותי יותר משהוכפפו לעובדות הביוגרפיות מחיי היוצר , המהימנות ההיסטורית של קביעה זאת אינה מוטלת בספק . רגישותו הלשונית של ז׳בוטינסקי בלטה כבר בתחילת דרכו הספרותית והפובליציסטית . כך גיבורי מחזהו הראשון ' מיניסטר גאם ( דם ) ' ( 1901 ) אופיינו על פי הדיקציה שלהם – דמויותיו השליליות התאפיינו בפגמי דיבור ואילו אלו החיוביות התאפיינו בלשונן הצחה , מבלי שמאפיינים אלה מילאו תפקיד כלשהו בהתפתחות העלילה . משחר הקריירה העיתונאית שלו עסק ז׳בוטינסקי בשאלות הלשון בהקשריהן התרבותיים והפוליטיים . אפילו בוויכוחים הראשונים על השאלה 1 זאב ז׳בוטינסקי , חמשתם , תרגמו חנניה רייכמן וי " ה ייבין , ירושלים : ערי ז׳בוטינסקי , תש״ז , עמ׳ . 17 2 ראו חלק ממאמריו בנושא : Altalena , ьзьлоксВ‘ ’ , еиксседО итсовоН , 4 . 1 . 1903 , ртс . 3 ; Altalena , ьзьлоксВ‘ : оП удовоП йоксниаркУ ывоМ ’ , итсовоНеиксседО , ...  To the book