נפתלי וגנר החליל, האקורדיון והצבוע לפי ״בין לילה ובין שחר״ מתוך ׳מומנט מוסיקלי׳ מאת יהושע קנז

מצבו של הפרט החריג לנוכח חיבוק הדוב של החברה הוא בגדר נושא מסורתי בספרויות רבות ובכללן הספרות העברית . המציאות הישראלית משחר ימי היישוב סיפקה אין ספור מצבים שבהם נדרשת הקבוצה להגיב על ישויות אינדיווידואליות שעצם קיומן קורא עליה תיגר . ייחודו של הסיפור שיידון להלן , שהוא מאפשר לבצע רדוקציה של הדפוס המוכר לממד המוסיקלי . קו מתח גבוה , הנמתח בין האקורדיון ובין חליל הרועים הערבי , הוא הציר המוסיקלי של הנובלה ״בין לילה ובין שחר״ , מתוך הקובץ מומנט מוסיקלי מאת יהושע קנז . האקורדיון הוא כלי הנגינה המובהק של ״הביחד״ , והחליל הערבי הוא לכאורה כלי הביטוי של האאוט סיידר . המונופוניה של חליל הרועים וההומופוניה של האקורדיון הם ניגודים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת . הניסיון לתזמר אותם יחדיו בהרמוניה מושלמת ומפויסת מועד מראש לכישלון ולפורענות . ימי האקורדיון קבוצת ה״ביחד״ הם נערים ונערות בני ההתיישבות העברית העובדת , הזרם * המהדורה הראשונה של מומנט מוסיקלי ראתה אור ב״ספרי סימן קריאה״ ב . 1980 המהדורה ששימשה אותי במאמר זה התפרסמה בהוצאת ״הספריה החדשה : הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה״ ב . 1995 ...  To the book