תמר סוברן פזמון, לשון ותודעה משלבים ודפוסי לשון בפזמון הישראלי

מאמר זה בא לבחון היבטים אחדים של היחסים בין לשונם של פזמונים מוכרים ופופולריים ובין העברית החדשה על רבדיה ומשלביה . מוצע כאן מבט על שלושה כותבי פזמונים : נתן אלתרמן , נעמי שמר וחיים חפר , כל אחד מהם מעמיד מודל ייחודי לעירוב משלבי הלשון . בעזרת שלושה מודלים אלה יוצג כאן היחס הדו סטרי המתקיים בין הפזמון ללשון . מצד אחד , במבט היסטורי משקפים הפזמונים ומתעדים משלבי לשון שונים , ביניהם גם צורות דיבור שהיו יפות לזמנן ונשתכחו . צדו האחר , המעניין יותר של היחס הזה , הוא בהיבט התרבותי החינוכי שלו : האופן שבו משפיע השיר הפופולרי העברי על תודעת הלשון ועל שימושי הלשון בפועל בחילופי הדורות . הרעיונות המועלים כאן הם בבחינת בדיקה ראשונית והם מבקשים המשך ופירוט ביריעה רחבה יותר מזו של מאמר בכתב עת . חמישה פרקים למאמר : פרק א יפרוס היבטים תאורטיים נירולוגיים , פסיכו בלשניים , תרבותיים וחינוכיים של הקשר בין פזמונים מולחנים לשאלות של זיכרון , תודעת לשון ותודעת תרבות . פרק ב ידון במודל 1 מאמר זה הוא עיבוד והרחבה של הרצאתי ״עקבות של דיבור בלשון הפזמון״ מכנס NAPH בניו יורק ביולי . 2010 אני מודה לכל הנוכחים ...  To the book