חנן חֶבר ורון כוזר על ה״אינטרנציונל״ בעברית

אל בית הקברות הלכנו ברגל , מאחורי המכונית נושאת האלונקה . כל מהלך חייה של הנפטרת נפרש לעינינו : עוזבי הקיבוץ , הנשארים בו , חבריה מן המפלגה הקומוניסטית ובצד , במעגל מבויש משהו , ידידיי , ירושלמים שהתעקשו לעשות את הדרך ללב השרון כדי להביע השתתפות . בקהל בלטה קבוצה של נשים ערביות , מכפרי הגליל והמשולש , שאמי נקשרה עמן בקשרי עבודה ואהבה . הן מיררו בבכי ולצדן התקשו להתעשת חבריה לעבודה במרכז המפלגה . ] ... [ אמי סירבה בכל תוקף להיקבר בטקס דתי , אך טקס אחר אין . הקהל זקוק למשהו , למעשה , למחווה , למלה שיציינו את מה שמתרחש . מישהו הספיד . דיבר על מלחמתה ההרואית במחלתה . דברים שחוקים אך נכונים תמיד , מן הסתם . צעירי הקיבוץ חסרי הניסיון חפרו מבעוד יום בור עמוק וגדול פי כמה מכפי הדרוש , ושעה ארוכה הם נדרשו למילוי הרגבים השחורים , הדשנים , מלאי החיים . כל הגברים נטלו חלק במשימה , והבור איננו מלא . די , שיגמרו כבר . שילכו להם ויניחו לי להישאר כאן לבדי . הזרים הונחו , ועדיין הנאספים מצפים לאות , למשהו שיעניק משמעות למאורע . ולפתע נשמעה מאחת הפינות שירת ״האינטרנציונל״ . זמזום חרישי שהלך והתעצם , עבר...  To the book