תמר וולף־מונזון ״שירי עם״ או ״קופלטים נבובים״? מקומם של שירי הזמר בהבנייתו של אתוס העלייה השלישית

יותר משתי קודמותיה הייתה העלייה השלישית בעלת אופי הומוגני , ובין כ 35 , 000 החלוצים שעלו לארץ בין השנים 1923 – 1919 ניתן להצביע על תווי היכר משותפים מבחינה סוציולוגית , אידאולוגית ומנטלית . בתהליך ההיווצרות של אקלים תרבותי שיתופי מילאה שירת הרבים תפקיד מכריע : היא פרצה את תחומי הזמרה הביתית והאינטימית , והייתה לנחלת הכלל , עד כי רבים אפיינו את העלייה השלישית בכינוי ״העלייה השירית״ . מאמר זה מבקש לשרטט קווי אפיון פואטיים לקורפוס שירי הזמר של העלייה השלישית , ולבחון את תרומתם להבניית התרבות הארץ ישראלית , להתפתחותו של האתוס החלוצי וליצירתם של אפיקים תרפויטיים להתמודדות עם המצוקות והקשיים של התקופה . על רקע מציאות התקופה רוב חלוצי העלייה השלישית עלו לארץ בראשית שנות העשרים לחייהם , ולמעלה ממחציתם היו רווקים ורווקות . הם היו בשיא כושרם הפיזי , והעובדה שרבים מהם לא היו בעלי משפחות הפחיתה מהנטל הכלכלי שהוטל עליהם , והקלה על התמודדותם עם הקדחת , עם החום הכבד , עם מצוקת הרעב והמגורים בדוחק . רובם הגיעו ארצה בקבוצות מאורגנות , שבסיסן אידאולוגי , וקיבלו הכשרה חקלאית והכנה לחיים שיתופיים עוד טרם...  To the book