דרשות מקשרות בין אמהות בית דוד

האגדה על הולדת דוד משחזרת דפוס של עימות בין שתי הנשים ומביאה אותו לידי השלמה ופיוס . באמצעות הזיקה לסיפורי רחל ולאה , רות ונעמי , שתי בנות לוט ותמר – במקרא ובמדרש הקדום , האגדה המאוחרת רומזת לתפיסה כפולה של אם המשיח הקדושה והקדשה , ולאיחוד פניה המפוצלות , כחלקים " תאומים " של נפש אחת . כמו כן נראה שהאגדה רומזת לעודפות ולכפילות שיש בעצם חוויית האימהות , ובכוח הנשי שמאפשר לשאת ולד ולהעניק משמעות ל " לא - אני שנכנס לאני " , כאותה אם מיתולוגית , שכדברי הלן סיקסו " מחזיקה מעמד כנגד ההפרדה , בכוח המסרב להיקטע " . למרות שבמבט ראשון דוד הוא הגיבור של מדרשים אלו , במבט נוסף מסתבר שבמוקד הדרשות מוצבת הדמות הנשית שהביאה להולדתו . נבחרותו של דוד ותפיסתו כמשיח קשורים ביסוד הזר שבו , ובמעשי החסד של אמהותיו השזורים בקורטוב של רמייה ותחבולה . השימוש של אגדת המכירי בסיפור דרשני שתואם לדגם מקראי ולסצנת דפוס קיימת , משרת פונקציה כפולה . הוא בנוי על הצפוי והמוכר מחד גיסא , ומעצים את הדיאלקטיות של הרעיון המשיחי ואת חתרנות מעשי גיבורות בית דוד , מאידך גיסא . האגדה על אם דוד במדרש המאוחר , וניצני המסורות שנק...  To the book