במסכת בבא בתרא , בסוגיה שעוסקת בשמותיהן של אמהות לגיבורים מקראיים , " טמאים וטהורים " , כגון אמותיהן של אברהם , שמשון והמן , מוזכרת גם אמו של דוד : " אמיה דאברהם – אמתלאי בת כרנבו , אמיה דהמן – אמתלאי בת עורבתי , וסימניך טמא טמא טהור טהור , אמיה דדוד – נצבת בת עדאל שמה , אמיה דשמשון – צללפונית " . בהקשר הפנים - מקראי , תיאור אם דוד כ " ניצבת " מעיד על כמיהתה לבן , בדומה לחנה הניצבת בתפילה ומתחננת לוולד ( שמואל א , א , כו ) , וכן למרים הניצבת ושומרת על אחיה מרחוק ( שמות ב , ד ) . בנה של האשה הניצבת רומז לדמות נבחרת ומושאלת לה ' בדומה לשמואל , או לתינוק המצוי בסכנה , ועתיד להפוך לגואל , בדומה למשה . סיום שמה אינו מלמד על שם אביה , אלא כמו שאר הדמויות ברשימה זו , מהווה סימבול לטהרתה ולטהרת בנה , כדברי התלמוד " וסימניך : טמא טמא , טהור טהור " . הכינוי " בת עדאל " , רומז לשותפות האלוהית במעשה הלידה , ובדומה ל " עדולם " , מכוון למצב הטרוטופי שבו אמורה להתגשם בשורת הגאולה . לאור הזיקה בין השם עדאל למילה " עדיאת " שפירושה בארמית " להרות " , שם זה מעיד כי הרחם הנשי שייך לאל , במיוחד כאשר מדובר ...
To the book