שתי רשימות היוחסין בסיום מגילת רות

בניה . דיני הנידה מבטאים אם כן את הסטטוס הלא - יציב של נשים בעולם העתיק , ובמילים אחרות , בשעה שהאשה יולדת ופורייה היא נצרכת להמשך התולדות , אך לאחר מכן אפשר להעלימה מהתיעוד השושלתי , ולדחקה לשולי הסיפור . גורם נוסף על היעדר נשים ברשימות היוחסין יכול לנבוע מניסיון הגברים לחזק ולבסס את אבהותם שאינה ניתנת להוכחה ביולוגית , בעוד שהאימהות בלתי ניתנת לערעור ואינה דורשת הוכחות . כפי שנראה , טענה נפוצה זו הופכת למורכבת בעלילות בית דוד הרומזות לספק שמוטל דווקא בזהות האם , כגון האמירה " ילד בן לנעמי " ( אף על פי שרות היא אמו של הילד ) , והקביעה כי תמר " הרתה לזנונים " ( לאחר שהוצגה הן ככלה והן כקדשה וזהותה אינה ברורה ) , או תפיסת דוד בילקוט המכירי כבן לשתי אמהות , האחת היא אשת ישי והשנייה היא שפחתו האדמונית , שדוד יצא אדמוני כמותה . רשימת היחס של דוד קושרת בין גבולות הקודש לבין פריצתם . אטען למעשה כי מגילת רות אינה מסתיימת ברשימה אחת אלא בשתיים , האחת מוכרת וגברית ואילו השנייה חתרנית ונשית . היחסים הדיאלקטיים בין שתי הרשימות מרכזיים להבנת תפקידן של אמהות המשיח ולהארת פניו הפרדוקסליות של הרעיון ...  To the book