|
|
יש ועורכי דין נתבעים על ידי מי שלא היה לקוחם , אך ניזוק מפעולה בה יוצג לקוח על ידי עורך הדין , או שניזוק על ידי עורך הדין ישירות . בנסיבות אלו בתי המשפט נדרשים להגדיר את היקף חבותם המקצועית של עורכי הדין כלפי צדדים שלישיים , גם כאשר זו סותרת את חובתם הראשונית כלפי הלקוח . מקרים מסוג זה מחדדים את הדילמה לגבי תפקיד עורכי דין בהכוונת התנהגות בלתי ראויה של לקוחותיהם . זו שאלת יסוד הנטועה בלב הדיון הנורמטיבי בדבר אתיקה של עורכי דין . דיון זה מתמקד בשאלה : האם עורך הדין הוא אך ‘ הזרוע הארוכה ' של הלקוח , ומשכך , אינו נדרש לתת דין וחשבון על תוצאות פעולת הלקוח , כל עוד זו נעשית בגבולות החוק ? או שמא נאמר שעל עורך הדין לעמוד ברף התנהגותי שונה משל הלקוח - מוגבר מבחינה אתית - מוסרית - כאשר צדדים שלישיים עלולים להיפגע מהייצוג , ועליו אף לנקוט אמצעים להגן עליהם ? התפיסה לפיה מוטלות על עורכי דין חובות מסוימים כלפי צדדים שלישיים , לעיתים אף על חשבון האינטרסים של לקוחותיהם , משקפת את הגישה המרחיבה את הגדרתם כקציני בית משפט , והרואה בהם כמי שאמורים לפעול על פי אמת מידה מוסרית מוגברת בגלל מקומם , תפקידם...
To the book |
|
|