בליבת עבודתם של עורכי דין עומדות חובות נאמנות כלפי מספר גורמים - הלקוח , בית המשפט ומערכת הצדק , חברים למקצוע , הפרופסיה , צדדים בלתי מיוצגים , והציבור בכללותו . בכל מצב עליהם ליישב בין חובות אלו , שלעיתים מצויות במתח ואף סותרות זו את זו . המתח העיקרי בצומת הנאמנויות של עורכי דין מתעורר כשחובת הנאמנות ללקוח מתנגשת עם חובת נאמנות סותרת - לבית המשפט , לצד שכנגד , לציבור . במקרים אלו מתחדדים ההבדלים בתפיסת התפקיד החברתי של עורכי דין . הגישה הפרופסיונלית - ציבורית תדגיש חובות בעלי גוון ציבורי - למשל הנגשה שוויונית של המשפט , הגנה על צדדים בלתי מיוצגים , הגנה על שלטון החוק וזכויות אדם . כנגזר מכך היא תסבור שבנסיבות מסוימות הן צריכות לגבור על חובות כלפי הלקוח . ההצעה לתיקון חוק הלבנת הון , שתוארה בפרק השישי , מהווה דוגמא לתפיסה זו , הרואה בעורכי דין שומרי סף הנדרשים להגן על אינטרסים ציבוריים תוך צמצום מסוים של ההגנה על עניינו של הלקוח . לעומת זאת הגישות המסורתיות לעריכת דין , המיוצגות בדרך כלל על ידי לשכות עורכי דין בעולם ( ולשכת עורכי הדין בישראל בכלל זה ) , מתנגדות לצמצום בכיוון זה . זהות ...
To the book