במאמרו " קשר המשפטנים הישראלי : על לשכת עורכי הדין ובעלי בריתה " טוען זלצברגר שבית המשפט העליון מיעט להתערב בענייני משמעת המצויים בסמכות לשכת עורכי הדין , תוך שהוא מחזק את מעמדה כגוף מונופוליסטי . אכן , ההלכה שהתגבשה משך השנים מאופיינת בגישה המצמצמת את התערבותו של בית המשפט האזרחי בהחלטות בתי הדין למשמעת , תוך כיבוד שיקול דעתם . לא פעם ציין בית המשפט העליון ש " הענישה המשמעתית של עורכי דין מסורה - כשיטה - לבתי הדין המשמעתיים של הלשכה . בתי דין אלו הם המופקדים - כעניין שבשגרה - על שמירת כללי האתיקה ההולמים לעורכי דין " , ו " רק במקרים שבית המשפט יגיע למסקנה , שהיו חריגות בהתוויית גבולות אלה על ידי בתי הדין , לחומרה או לקולא , יאמר את דברו " . בית המשפט אימץ את הטעם הכפול בבסיס הענישה המשמעתית , כפי שהתגבש בפסיקת בתי הדין המשמעתיים : הגנה על הציבור כמו גם על תדמית המקצוע . עיון בהחלטות בית המשפט העליון בשבתו כערכאת ערעור על בתי הדין המשמעתיים ( עובר לתיקון מס ' 32 לחוק לשכת עורכי הדין , אז הועברו סמכויות הערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים ) מגלה שפרט למקרים מעטים , הליך הערעור לא מתווה מג...
To the book