|
|
במשך ארבעת העשורים הראשונים לאחר קום המדינה נתפס העיסוק בעריכת דין בעיקרו כדרך פרנסה עבור עורכי דין . כפי שהוסבר בפרק השני , עורכי דין שכנעו את הציבור שייצוג היחיד - בשכר בדרך כלל - מהווה מילוי חובתם לחברה כקבוצה פרופסיונלית ייחודית . הדיון על מקומו של מקצוע עריכת הדין בהיבט הארגוני - מוסדי בהבטחת נגישות למערכת הצדק , בהגנה על זכויות אדם ובקידום צדק חברתי נותר משך עשורים בחסר . רק לקראת שנות ה - 80 של המאה ה - 20 החל להתהוות בישראל דפוס מקצועי מובחן של עריכת דין ציבורית , אז החלו עורכי דין לרתום את הכלים המשפטיים שבאמתחתם לקידום מטרות ציבוריות . היה בהתפתחות זו חידוש הן בשיח והן בחיי המעשה בנוגע לדרך הראויה להקצות משאבים משפטיים , כמו גם באשר לאתוס הפרופסיונלי של מקצוע עריכת הדין . אולם לפני שאתאר את התפתחותה של עריכת דין ציבורית - חברתית בישראל , שעיקרה בחברה האזרחית , אסקור בקצרה את שני המקורות האחרים להקצאת משאבי משפט : המגזר הפרטי והמדינה .
To the book |
|
|