ה. היערכות מוסדית חדשה: המדינה, בתי המשפט ועורכי הדין

גורם מרכזי נוסף לתמורות ברגולציה של עורכי דין בישראל הוא השסע שהתפתח במהלך שנות ה - 90 של המאה ה - 20 בין מערכת בתי המשפט והשופטים - מחד גיסא , לבין לשכת עורכי הדין - מאידך גיסא . הסיבות לכך מורכבות . בנוסף לשינויים שתוארו לעיל , בשלב מסוים התפצלו דרכי המוסדות בהמשגת תפקידם בציבוריות הישראלית . בתחילת דרכו בית המשפט מיצב את עצמו בעיקר כגוף המחויב לעשיית צדק מסוג של אדמיניסטרציה משפטית , ופחות הצהיר על עצמו כממלא תפקיד מוביל בקידום ערכים מהותיים . כמוסבר לעיל , יש הטוענים שגישה זו התיישבה עם תפיסה פורמליסטית , שאפיינה את בית המשפט העליון בעשורים הראשונים לכהונתו . אולם משנות ה - 80 ואילך , ובמיוחד מתקופת נשיאותו של השופט אהרון ברק , החל בית המשפט העליון להמיר את סמכותו הפורמלית בסמכות מוסרית , ונקט באקטיביזם שיפוטי . בניגוד לבית המשפט , לשכת עורכי הדין מעולם לא ביקשה להפוך את מעמדה המקצועי לסמכות נורמטיבית . היא המשיכה לדגול בגישה המסורתית של ייצוג משפטי על בסיס פרטני וניטרלי , וככלל נמנעה מנקיטת עמדה בנושאים ציבוריים שלא היו קשורים למערכת המשפט . בניגוד למצב בעבר , בו עמדו בית המשפט ול...  To the book