|
|
כפי שהוסבר בפרק הקודם , הפרופסיות מבדילות עצמן מעיסוק בטענה שהן ממלאות תפקיד ציבורי החורג מקידום האינטרסים של חבריהן . אך כיצד מוגדר אותו אינטרס ציבורי , ומי מגדיר אותו ? אין תמימות דעים לגבי תוכנו של מושג זה , ותהליך הבנייתו חייב להתיישב עם התנאים הספציפיים במסגרתם הוא מתהווה , מעוגן ומיושם . על אתוס השירות הציבורי של עורכי דין לעלות אפוא בקנה אחד עם סולם הערכים של החברה בה הם פועלים . בפרק זה אבקש להמחיש תהליך זה באמצעות התחקות אחר התהוותה והתפתחותה של הפרופסיה המשפטית בישראל משנות ה - 20 של המאה ה - 20 ועד חקיקת חוק לשכת עורכי הדין ב - . 1961 האידיאולוגיה והזהות של מקצוע עריכת הדין נרקמה באמצעות הגדרתם של מושגי המרחב הציבורי והמרחב הפרטי באופן שמתיישב עם הערכים הפוליטיים , החברתיים והתרבותיים שרווחו בפלשתינה המנדטורית ומאוחר יותר במדינת ישראל . מצד אחד , מחויבויותיו הציבוריות של מקצוע עריכת הדין עוצבו ופורשו באופן ההולם את האידיאלים המרכזיים של הציונות - כלומר , מוסד לאומי יהודי המשרת את הקמת המדינה . מצד שני , האתוס המקצועי הרווח התאפיין בגישה פורמליסטית שהתמקדה בלקוח הפרטי , גישה ...
To the book |
|
|