מוגבלות וההצדקה לאי־שוויון בהיסטוריה האמריקנית

דגלס ביינטון מאז המהפכות החברתיות והפוליטיות של המאה השמונה עשרה נטתה המחשבה הפוליטית המערבית לסרב לקבל כמובנות מאליהן תופעות של אי שוויון בין בני אדם או בין קבוצות . התייחסות דיפרנציאלית ולא שוויונית לא עברה כמובן מן העולם , אבל מאז השתרשה הדעה שהחברות המודרניות חייבות לספק הסבר רציונלי להתייחסות כזאת . היסטוריונים וחוקרים אחרים של מדעי הרוח מתעמקים בעשורים האחרונים בהסברים הרציונליים לכאורה שניתנו לאי שוויון בהתבסס על זהות - במיוחד על פי מגדר , גזע ומוצא אתני - ולא פעם קוראים עליהם תיגר . עם זאת , המוגבלות עצמה , שהיא אחת ההצדקות השכיחות ביותר לאי שוויון , כמעט לא נחקרה מבחינה היסטורית . לאורך ההיסטוריה שימשה המוגבלות להצדקת האי שוויון לא רק של האנשים עם מוגבלויות עצמם , אלא גם של נשים וקבוצות מיעוט . במילים אחרות , אי שוויון של אנשים עם מוגבלות נחשב מוצדק , ולא זו בלבד , אלא שעל ידי ייחוס מוגבלות לקבוצות אחרות שימש עצם המושג מוגבלות להצדקת הפלייתן . מוגבלות הייתה גורם משמעותי בשלוש המחלוקות הגדולות בנושאי אזרחות במאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים : זכות בחירה לנשים ; חופש וזכויות אז...  To the book