הסכמת העם ובחירות דמוקרטיות

ראינו עד כה את מעמדה המרכזי של הסכמת העם ( או הקהל ) בהענקת סמכות מחייבת למלך ולשאר הממונים על ענייני הציבור . אמנם לפי שיטת הרמב "ם וההולכים בעקבותיו , יש להודות שהסכמת העם עשויה להצדיק כמעט כל 359 פרשנות זו מיישבת סתירות פנימיות ( לכאורה ) אצל בעלי הגישה השנייה , דוגמת הר "ן והרשב " א , שהביאו במקומות אחרים דווקא את הגישה הראשונה . וראו שילה , דינא דמלכותא דינא , עמ ' . 102 , 67 - 66 360 טור , חושן משפט , סימן ג ' ; לדעת הב " ח ( שם ) , כל שכן שיש לדיינים סמכות לדון אם קיבל אותם הקהל ביוזמתו ולא מכוח כתב המלך ; וראו ניסוח מתון יותר בדברי הרמ " א , חושן משפט , סימן ג ' , סעיף ד , בעקבות ברכות נה , ע " א . וראו פתחי תשובה ( שם ) , סעיף קטן ח . משטר , ולאו דווקא משטר דמוקרטי , לנוכח העובדה שהיא עשויה להתקבל גם בדרך של השלמה פסיבית , כגון בשימוש במטבעותיו של המלך . אם כן , אף משטר אוליגרכי או משטר מונרכי עשויים לקבל את תוקפו המחייב על פי יסוד זה . כך אכן פסק ( גם ) הרשב " א : " כל שלטון ושר הממונה בעירו ומושל במקומו - דינן דין [ ... בדומה ל - ] מלך ממש " . עם זה , מן הניתוח ההלכתי עולה ,...  To the book