|
|
נבואת התפילה , שיסודה באברהם , חוזרת ומופיעה בכל עצמתה במשה . נבואת התפילה היא גם נבואת הוויכוח בין ה ' לבין הנביא , ולא רק על גורלם של רשעים ועל משפטם של ישראל , אלא גם על הנבואה בעצמה , על עצם השליחות . נבואתו הראשונה של משה במעמד הסנה מביאה , כבר בראשית דרכו , דרגת נבואה זו לשיאה . משה האיש , עם רוח הגבורה ושנאת כל עוול , שהיתה חלק בלתי נפרד ממנו , ועם הסקרנות הגוברת על כל פחד ורתיעה מפני המסתורין - " אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה , מדוע לא יבער הסנה " ( שמות ג ' , ג ) , הוא גם איש בן חורין גמור , שמעולם גם לא היה משועבד לאיש . משה עמד מול הסנה בעת ההתגלות , ולנוכח דבר ה ' והשליחות , הוא התנגד והתווכח ועמד על שלו , עד שה ' שלח אתו את אהרן אחיו . לא רק שנבואת השליחות של משה איננה מוחקת את אישיותו , את עולמו הפנימי ואת חירותו - על פי ההסברים השונים לטענותיו של משה - אלא ששתי הופעות הנבואה מתגלות בבת אחת : נבואת השליחות ונבואת הוויכוח - דבר ה ' למשה ונבואת משה לפני ה ' - הן תלויות זו בזו , מפרנסות זו את זו ומשלימות זו את זו . כאן טמון הסוד של שותפות מלאה מתוך חירות גמורה , ואחריות כו...
To the book |
|
|