נבואת התפילה של אברהם

מקובל להניח שהנבואה באה מאת ה ' אל האדם , ואילו התפילה היא פניית האדם אל ה ' - בנבואה אין האדם אלא כלי לשליחות ה ' , ואילו בתפילה האדם הוא אוטונומי . בתפיסות מקובלות אלה אין מקום למקור כפול של השראה , אבל גם אין מקום לדו - שיח ישיר בין נביא מתפלל לבין ה ' , ובוודאי לא יעלה על הדעת ויכוח נוקב על דרכי הנהגת העולם ועל ההשגחה , כפי שהתנהל בתורה , בין אברהם לבין ה ' בפרשת משפטה של סדום , ובין משה לבין ה ' על הצלת עם ישראל מגזר דין של השמדה . הרעיון של דו - שיח ישיר ונוקב בין ה ' ובין הנביא - " פנים אל פנים , כאשר ידבר איש אל רעהו " ( שמות ל " ג , יא ) - חורג לחלוטין ואף מנפץ את התפיסות המקובלות , באותה המידה כמו הטענה המוסרית החריפה של אברהם - " חללה לך - השפט כל הארץ לא יעשה משפט ? " ( בראשית י " ח , כה ) . רק המקור הכפול של ההשראה מאפשר לנו להבין את דברי התורה - הנבואה והתפילה , ממקור אחד הן , כי ה ' בחר באברהם ובמשה ( ובעם הנביאים בכלל ) , כדי שיעמדו לפניו וגם יתווכחו עמו על הצדקה ועל המשפט , על הדין ועל הרחמים , על שמירת הברית ועל הסליחה , וה ' גם ישמע בקול נביאיו , ואף יבטל גזרותיו או ...  To the book