נבואה שנייה: קיבוץ גלויות (ד, ו-ז)

ו ביום ההוא נאם יהוה אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי : ז ושמתי את הצלעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך יהוה עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם : זו נבואת ישועה על איסוף וקיבוץ " ה צּ לעה וה נּדּ חה ... ואשר ה ֲרעתי ... וה נּ ה ֲלאה " , והפיכתה ל " שארית " ( ראו בפירוש ) ו " לגוי עצום " שעליו ימלוך ה ' בהר ציון . הנבואה אינה מציינת במפורש למי הכוונה בשמות התואר האלה משום שהם מוכרים וידועים בהשתייכם למסורת המקובלת של נבואות על גאולת העם לאחר החורבן . יחזקאל בנבואה המדמה את העם לעדר שרועיו ניצלוהו ושסופו להיגאל על ידי ה ' שיקים להם רועה נאמן מבית דויד , מרבה להשתמש בלשונות " החולה " , " הנחלות " , " הנדחת " ( יח ' לד , ד , טז , כא ) . שורש נד " ח חוזר הרבה בזיקה לתפוצתם של הגולים ( כגון יר ' ח , ג ; כג , ח ; ל , יז ) . צפניה מדבר על הגאולה בלשון דומה : " בעת ההיא והושעתי את ה צּ לעה וה נּ דחה אקבץ ושמתים לתהלה " ( צפ ' ג , יט ) . גם לשונות אס " ף וקב " ץ והמונח " שארית " אופייניים לנבואות על גאולת העם לאחר חורבן בית ראשון ( ראו לעיל עמ ' 120 – 119 , 117 ובפירוש לנבואה ב , יב יג ) . השימוש הנפ...  To the book