נבואה ראשונה: המנהיגים המנצלים את העם ייענשו (ג, א-ד)

ג א ואמר שמעו נא ראשי יעקב וקציני בית ישראל הלוא לכם לדעת את המשפט : ב שנאי טוב ואהבי רעה גזלי עורם מעליהם ושארם מעל עצמותם : ג ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו ואת עצמתיהם פצחו ופרשו כאשר בסיר וכבשר בתוך קלחת : ד אז יזעקו אל יהוה ולא יענה אותם ויסתר פניו מהם בעת ההיא כאשר הרעו מעלליהם : ב ] רע במרכז הנבואה תמונה קבוצתית של פושטי עור , מפצחי עצמות ואוכלי בשר להנאתם . האופי השירי של הנבואה מתבטא לא רק בתקבולת אלא גם באופן התיאורים ובריבוי רובדי המשמעות שלה , התורמים להעמקת הסלידה מהמנהיגות המוקעת . העדר רצף הגיוני ( קודם אכלו אחר כך בישלו וכו ' ) יוצר תחושה של אורגיה אכזרית , ללא מוקדם ומאוחר . העם מדומה כאן לצאן חסר ישע המנוצל באכזריות עד תום . דימוי העם לצאן שרועיו מנצלים אותו מקובל בספרות הנבואה . ירמיהו פונה למנהיגים : " הוי רועים מאבדים ומפצים את צאן מרעיתי " וגו' ( יר ' כג , א ד ) . יחזקאל מאשים את " רועי ישראל " במעילה בתפקידם . במקום לרעות את הצאן הם מנצלים ומפקירים אותו : " את החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו הבריאה תזבחו ... את הנחלות לא חזקתם ואת החולה לא רפאתם ... ותפ וּ צינה ...  To the book