פרשה שנייה תוכחה ועונש לעושקי העם המנסים להשתיק את הנביאים (ב, א־יא)

הפרשה היא תוכחה קשה נגד שכבות עילית בחברה הישראלית אשר בלא כל עכבות מוסריות הם מתכננים גזל נחלות וגוזלים אותן , עושקים משפחות ( פס ' ב ) , שודדים עוברי אורח שלווים ( פס ' ח ) , ומנשלים נשים מבתיהן ומילדיהן ( פס ' ט ) . הם אף מנסים להשתיק את המתריעים והמזהירים ( פס ' ו ) מפני הפורענות שתבוא כעונש ( פס ' ג ה , י ) , ומעדיפים לטפח מטיפי כזב שיסתירו את האמת מהעם ( פס ' יא ) . הצמדת הפרשה לקינה החותמת את הפרשה הקודמת ( א , י טז ) שאין בה כל יסוד של תוכחה , מספקת הסבר סיבתי לפורענות המתוארת בקינה . הקינה יוצרת איזון עם התוכחה הקשה והארוכה שבפרשה השנייה , שיסוד העונש מובלע בה ( פס ' ג ה ) . אף זאת , המוטיב המרכזי בתיאור הקצר של העונש בפרשה השנייה הוא קינה ( פס ' ד : " משל ... נהי " ) על שוד קרקעות בידי אויב ( שם : " שדוד נש דֻּ נ וּ " ) , המתקשרת לנושא הקינה שבסוף הפרשה הקודמת . כך גם הלשון " בני תענוגיך " שבסוף הפרשה הקודמת ( א , טז ) המהדהדת בפרשה זו במלים " מבית תענ ֻגיה " ( פס ' ט ) . אין בפרשה אזכור של אירועים היסטוריים , ובניגוד לקודמתה היא אינה מציינת כלל שמות של יישובים . מתוארת בה מצ...  To the book