[ו] בין מיכה לספרו

התפיסות שנסקרו לעיל מצטרפות לכלל ספר בעל מסר אחיד שאף אחד מפרטיו אינו סותר בעליל את משנהו . אולם אין זו לכידות המעידה על מחבר אחד . יש בספר מתחים ודגשים שונים , בעיקר באסופת נבואות הישועה , שאינם הולמים מחבר אחד , אך הם מרוככים על ידי העריכה . מה מן ההשקפות שבספר ניתן לייחסן למיכה המורשתי , נביא מאה ח ' לפסה " נ ? מניתוח הנבואות , עולה המסקנה , שנבואות התוכחה והפורענות בספר ( למעט ג , ט יב ; ו , א ד ) הן של מיכה . מכאן עולה שכל האמור לעיל בסעיפים [ ב ] – [ ג ] על עליונות המוסר ואחריות העם לחטאיו מייצג את עמדת מיכה . גם העדר ההתייחסות למלך עשוי לשקף את עמדת הנביא , אף כי מההשערה שרק חלק מנבואות מיכה הגיעו לידנו , נובע שיש להיזהר מהסקת מסקנות מהשתיקה : ייתכן שבנבואות שנעלמו התייחס מיכה למלך ולאחריותו . הוא הדין באשר לשתיקת מיכה בעניינים של מדיניות חוץ . אולם אין לנו אלא מה שעינינו רואות . חוקרים רבים נוטים להניח ( בעקבות וולף ) , שדברי מיכה המקוריים הופנו רק למנהיגות , ורק מאוחר יותר הותאמו על ידי עורכים לכלל העם . אבל אין כל ראיה לסברתם מהכתובים עצמם . מיכה לא עצם עיניו מלראות פגמים מוס...  To the book