|
|
הציונית - ישראלית שלי נדבך אחר נדבך , ובתוך כך מצאתי את עצמי בוחן מחדש את החגים שבלוח השנה העברי , את הערכים שלאורם התחנכתי ואף את השירים שאני כה אוהב . זו הייתה צלילה לעומק , והלחץ שמעליי הלך וגבר כל העת , עד לאותו רגע שבו נגעתי ב "בת הדייג " , באותו סלע איתן של ילדותי . מאותו הרגע התחלתי לבסס מחדש את תחושת הביטחון הקיומי שלי ולהניח מחדש את הלבנים שהסרתי במו ידיי . אז גם התחילה התמונה להתבהר לי : זה אני , אלה החומרים שאני עשוי מהם , ולא רק אני צריך להשלים עם כך - אלא גם שותפיי הערבים . בחלוף הזמן הבנתי כי ביתנו הלאומי שוב לא יהיה עוד אותו הבית שדומיין בעיני אבותינו בימי מלחמת העצמאות שלנו . הכרתי בכך שיש לנו בו שותפים בעלי זכויות שוות כשלנו , וכי עם שותפים אלו עלינו לצעוד אל מעבר לסולידריות - אל בניית שותפות של ממש , לכינון בית משותף אמיתי . אך לשם כך אל לנו לוותר על הלבנים המהותיות שלנו , היהודים . החומר שלבנים אלו עשויות ממנו הוא תערובת של תחושת אחווה קולקטיבית , עלבונות ונחמות , רגעי חסד מכוננים , מבוכות וכשלים ותשועות . יתר על כן , הלבנים שלנו נוצקו בעברית . הן גם נושאות בחובן זיכ...
To the book |
|
|