אבא שלי היה איש שומר מסורת , אבל לנר לא הטיף בענייני דת . הוא היה הולך בשבת לבית הכנסת והיה מתפלל פעמיים ביום חול . בליל - שבת כולנו היינו חייבים לשבת ביחד בארוחה חגיגית . אמא היתה מדליקה נרות מבלי לברך עליהם . היא לא היתה דתית , אבל המטבח אצלנו היה פחות או יותר כשר . הבדילו אצלנו בין הכלים לדברי חלב ובין אלה לדברי בשר , שיהיה כשר , היתה לנו גם מבשלת יהודית . מן הילדים , כאמור , לא דרשו במיוחד שיהיו דתיים . אולם כאשר אחי הגיע לגיל בר - מצווה לקחו לו רבי שהיה מלמדו ל " בר - מצרוה " . שאלתי אז את אבא שלי , מדוע אנחנו לא חייבות ללמוד " את זה '' . אלא רק הבנים . אז הוא ענה : " הבנות לא חייבות לדעת שרם דבר מהדת , זד . לא עניינן של הבנות . זה לא עניין לאישה / לא חשבתי , לכן , הרבה על הדברים האלה . גרנו בבית חדש ברחוב קטן שאת שמו איבבי זוכרת ; איבבי זוכרת גם את הרחוב בו היה בית - הספר שלי . בבית - הספר הפולני הזה לבנות ראיתי את עצמי כפולניה בת דת - משה , כמו שמנהלת גית - הספר שלנו היתה רגילה ו . חנה גליקסמן ( האנקה הבר ) - מהחברות הראשונות של קן השומר הצעיר בקאליש , מארבעת הערלים הראשונים של ...
To the book