מחויבות ציבורית וקהילתית לפתח מסגרות חינוך מתאימות לתלמידים עם צרכים מיוחדים

יהודה זולדן פתיחה ההנחה במאמר זה היא שיש חובה ציבורית וקהילתית לפתח מסגרות לתלמידים ולתלמידות עם צרכים מיוחדים , עם זאת שהזמן והכסף שיש להשקיע בכך אינם מידתיים לזמן ולכסף המושקעים בילדים הלומדים במסגרות החינוך הרגילות . השאלה שאעסוק בה היא מה הבסיס ההלכתי להנחה זו ? לא אעסוק בשאלה אם ההשקעה הזו צריכה להיות בתוך המסגרות הרגילות או במסגרת נפרדת . מתקבל על הדעת שיש ילדים שיהיה להם טוב יותר כך , ויש שיהיה להם טוב יותר אחרת . הדיון הוא במישור העקרוני : מכוח מה חייבים הציבור והקהילה להשקיע בפיתוח מערכות ייחודיות ומותאמות לילדים עם צרכים מיוחדים ? הפרק הראשון יעסוק בחובה הציבורית להקים מסגרות חינוכיות בכלל , בקיומן ובמימונן , והפרק השני יעסוק בחובה הציבורית להקים מסגרות חינוכיות המותאמות לילדים עם צרכים מיוחדים . א . חינוך ולימוד תורה . 1 הקמת מסגרות חינוך החובה ללמד תורה את הבנים מוטלת בראש ובראשונה על האב . כך נאמר בגמרא בקידושין כט , ע״א - ע״ב : ״תנו רבנן : האב חייב בבנו [ ... ] ללמדו תורה [ ... ] מנלן ? דכתיב : ‘ ולמדתם אותם את בניכם׳ ( דברים יא , יט ) ״ . משנוצר מצב שבו לא כל האבות יכלו ...  To the book