הגות והנהגה בכתביו של אביעזר רביצקי

אבינועם רוזנק א זכיתי והייתי תלמידו של פרופ ' אביעזר רביצקי , ואף קיבלתי ממנו הנחיה בעת כתיבת עבודת הדוקטור שלי . במשך שני העשורים שהוא ליווני כמורה וכמדריך התוודעתי מקרוב לדרך ההוראה שלו , לצורת חשיבתו , ליחסו המיוחד והאנושי לתלמידיו , לאישיותו הקפדנית והחמה , לדרישותיו האקדמיות הגבוהות ולאתוס החינוכי הגלום במחקריו בפרט ובכתיבתו בכלל . מתקופה זו זכורות לי בחדות שתי תמונות הקשורות לנושא הדיון של מאמר זה : האחת , ישיבה משותפת עמו , עת נדמה היה לי מדבריו שמבקש הוא אופק נוסף לפעילותו האקדמית , המחקרית וההוראתית . באותה פגישה שאלתיו בדבר היעד שהוא היה רוצה להגיע אליו והגדרת המשימה שהייתה מרתקת אותו — האם הוא היה רוצה לכתוב ספר גדול ומכריע במחקר או במחשבה , או שמא פניו להנהגה ציבורית כזו או אחרת ? הופתעתי מעוצמת האמביוולנטיות שחשתי עת ניסה לחמוק מתשובה ברורה . תמונה שנייה קשורה לזמן פעילותו האינטנסיבית של פרופ ' רביצקי בתנועת מימד . בשנת 1999 הוצע לו להתמנות לשר החינוך בממשלתו של אהוד ברק . כמתבונן מן הצד ראיתי וחשתי את משיכתו הגדולה למשימה זו בצד רתיעתו העמוקה מהתפקיד . אפשר שהאמביוולנטיות...  To the book