|
|
תפיסת המשפחה כניגודו של הפוליטי מדגישה בראש ובראשונה את הממד המרחבי של המשפחה — את היותה של המשפחה מקום . ההיבט האנטי – פוליטי של המשפחה מסמן את מקומה באמצעות דיכוטומיות מפרידות — הפרטי לעומת הציבורי , הפנים לעומת החוץ וכדומה — האופייניות כל כך למחשבה הליברלית הקלסית . דרך תפיסת המשפחה כמקום אנטי – פוליטי מתחדדים ההבדלים שבין הדינמיקה הפנימית , המשפחתית , וזו החיצונית , הפוליטית . המשפחה כמקום אנטי – פוליטי יוצרת חומת חסינות ומפלט מפני הפוליטי . היא משהה את הפוליטי , לטוב ולרע , ובכך מגבילה ומאזנת אותו . היא משחררת את היחסים המשפחתיים מתוקפם של הנורמות וכללי המשחק , הכלכליים והמשפטיים של השדה הפוליטי .
To the book |
|
|